התשובה על השאלה הזאת מתחלקת לשני חלקים.
ראשית, הקונספט הכללי של אימון קוגניטיבי נבחן במחקרים רבים, כולל מטא אנליזות (ניתוח המשלב מספר מחקרים בו זמנית), שמצאו כי אימון קוגניטיבי הוא יעיל גם עבור התפקודים שהוא מאמן, וגם בר העברה לתפקודים אחרים.

העברה זו תקרה אם האימון הקוגניטיבי יענה על כמה עקרונות בסיסים, כגון התאמה אישית, עליה הדרגתית ברמת הקושי, לחץ זמן, הפשטה ועוד. 

מחקר אמריקאי שנעשה על כ-3,000 בני אדם, מצא שאימון קוגניטיבי שנעשה לפי העקרונות הנ"ל מעניק יתרון תפקודי שנשאר מובהק גם עשור אחרי האימון. זה מתבטא גם בדברים שלא היינו חושבים שהם קשורים, כמו הורדת הסיכוי למעורבות בתאונות דרכים או הפחתת תסמיני דיכאון.

החלק השני של התשובה מתייחס למחקרים שנעשו ספציפית על אפקטיבייט. נכון לסוף שנת 2023 פורסם מחקר אחד בכתב עת מדעי עם ביקורת עמיתים. המחקר בהובלתו של הפרופסור בועז בן דוד מאוניברסיטת רייכמן, בדק את יעילות האימון הקוגניטיבי של אפקטיבייט ביצירת שיפור במשימה שלא התאמנו עליה – מה שמכונה "העברה רחוקה".

במחקר אקראי מבוקר, צוות המחקר בחן בקרב 20 מבוגרים האם יכולת ההבחנה השמיעתית שלהם השתפרה אחרי 6 שבועות אימון באפקטיבייט בתרגילים חזותיים בלבד, ללא אימון שמיעתי. את התוצאות השוו לקבוצת ביקורת אקטיבית של 20 מבוגרים נוספים.

תוצאות המחקר נמצאו מובהקות: לאורך 6 שבועות הניסוי יכולת ההבחנה השמיעתית של קבוצת הניסוי השתפרה הרבה יותר מאשר אצל קבוצת הביקורת. ההבדל שנמצא מרמז על שיפור בתהליך הקשבי של הבחנת המילה מרעש הרקע.

מסקנת החוקרים היא שהממצאים מעידים שהתקיימה העברה רחוקה באימון של אפקטיבייט. ההשפעה הפוטנציאלית על חיי היומיום היא עצומה: רבע שנייה זה מה שיכול לעשות את ההבדל בין לפספס מילים שנאמרות בשיחה ולבסוף להתייאש ולנשור ממנה, לבין להצליח להישאר מעורב בשיחה לאורך זמן.