מה יותר חשוב מהמוח שלנו? המוח הוא מרכז המחשבות, הרגשות, ההגיון, חוש ההומור, בקרת התנועה, חוויות חושיות ועוד הרבה מאוד דברים. המוח שלנו גם מנצח על הפעילות ההורמונלית ונמצא בקשר צמוד עם מערכת החיסון. כולנו רוצים להיות בריאים ולכן המחויבות שלנו היא לשמור על מוח בריא ומתפקד לאורך כמה שיותר זמן.
ממקומו הרם כראש מערכת העצבים, המוח שוקל מתחת ל-2 ק"ג אך מקבל כ-20% מהדם, זאת כדי שיוכל להפעיל ביעילות ובמהירות מיליארדי תאי עצב הקשורים ברשת מורכבת. ככל שעוברות השנים ויש בידינו כלים יותר ויותר מתוחכמים ויקרים על מנת לבחון וללמוד את המוח, אנחנו מבינים יותר טוב כיצד הוא פועל. מאידך, התבונה שבו והיעילות שלו לא מפסיקות להפתיע ולהעלות שאלות חדשות. בכתבה זו, נכיר את התפקודים הקוגניטיביים הבסיסיים ונבין מדוע חשוב להיות מודעים למצב הקוגניטיבי שלנו.
מהי הקוגניציה?
הקוגניציה היא למעשה ההכרה שלנו, או במילים אחרות, מצבור התהליכים המאפשרים לנו לתפוס, לעבד, לדעת, לזכור, ולפעול באופן מודע בעולם. חקר הקוגניציה החל לצבור תאוצה משנות ה-50 של המאה הקודמת כאשר רוב המחקרים בתחום הקוגניציה ב-30 שנים האחרונות משלבים כלי מדידה מוחיים כגון הדמייה מוחית (MRI) ואלקטרופיזיולגיה (EEG) שיכולים להסביר קוגניציה לא רק דרך התנהגות אנושית אלא גם דרך התהליכים המוחיים שקשורים בהתנהגות זאת.
מהו קשב?
לא מספיק שדבר קורה מה סביבנו, כמו רעש או תנועה, ושהמערכת שלנו קולטת את מה שקורה. במידה ולא נהיה קשובים, לא נהיה מודעים לכך שמשהו מתרחש בסביבתינו. כאשר אנחנו ישנים או כאשר אנחנו כל כך מרוכזים בדבר מסויים, אנחנו לא פנויים להפנות קשב לדבר אחר. נהיגה בכביש במצב כזה, למשל, היתה יכולה להיות מסוכנת מאוד עבורכם ועבור אחרים.
קשב היא יכולת בסיסית, ותפקידה להביא את המידע שנתפס במוחנו לכדי עיבוד וזיהוי (זה הצליל של הטלפון שלי, אלה הפנים של הבן שלי). אם משהו מסיח את דעתנו, אם אנחנו עמוסים מדי או לא פתוחים לסביבה, מה שקורה סביבנו לא יעבור עיבוד ולא נדע להגיד אם זה אכן קרה.
מהו זיכרון העבודה?
זיכרון עבודה הכרחי כדי שנזכור את מה שהיה בשיחה לפני רגע, מה אנחנו מחפשים (איפה המפתח?), לאן מבקשים מאיתנו ללכת (קומה שנייה, חדר 203), איזה מסמך אמרו לנו לשלוח (תעודת זהות או פספורט?), קוד שאנחנו צריכים לשנן כדי להתחבר לאתר (4891#) או מה מוסיפים למתכון שהרגע קראנו (מלח, פלפל ובזיליקום). זיכרון עבודה הוא הבסיס לזיכרון לטווח קצר ולאחר מכן לקידוד ושימור של מידע לטווח ארוך.
חשוב לציין כי ישנו קשר מהותי בין קשב לזיכרון. אם אנחנו לא קשובים, מידע לא יכנס אל זיכרון העבודה שלנו. דמיינו שאתם צריכים לזכור מספר פריטים (שמנת, קוטג', חלב סויה, גבינה צהובה) שאתם צריכים לקנות במחלקת החלב ובזמן הזה כל רגע מישהו קורא לכם (רחל, רחל, רחל, רחל…). שמיעת השם שלכם מפריעה לשינון של הפריטים וכשאתם מגיעים למחלקת החלב, אתם לא זוכרים את כל הפריטים.
מהי למידה?
התפיסה, הקשב והזיכרון יחדיו מאפשרים לנו ללמוד דברים רבים. לדוגמא, ללמוד מילים חדשות בשפה שנייה (גורנישט זה כלום בגרמנית ויידיש), ללמוד לזהות צמחים ולשיים אותם (זה פיקוס, זה אורכדיאה…), לבשל מנה חדשה לארוחת הצהריים (בשר בערמונים מהספר החדש של רות סירקיס, לוקח כשעה להכין והיה טעים מאד), לנהוג למקום חדש או לעדכן מסלול נהיגה קיים כי היו שינויים במחלף.
למידה מתקיימת על פי עקרונות קבועים. כמו שאנחנו לומדים לנגן על פסנתר או לדבר שפה זרה, אנחנו צריכים להתמיד, לחזור על זה שוב ושוב, ולהתאמן כל יום. אם יש לנו מוטיבציה ואנחנו מתייחסים ללמידה כחוויה חיובית, אז הלמידה אף מתעצמת. לדוגמא, על מנת לשמור על הגוף שלנו, אנחנו עושים הליכה כל יום או מספר פעמים בשבוע. זה שאנחנו יודעים ללכת זה לא מספיק, התרגול הוא העניין. מה שלא ממשיך להתקיים, הולך לאיבוד, כמו מידע שלא השתמשנו בו כבר הרבה זמן. ואם משהו מפריע לנו ללכת, חשוב שאנחנו נטפל בו בהקדם ולא ניתן לו להתדרדר.
למה כל זה חשוב לנו?
אם נכיר את האופן בו המוח שלנו עובד, נבין את עצמנו טוב יותר. לדוגמא, אם אנחנו מסוג האנשים שלומדים יותר טוב דרך חוש הראייה, אז אנחנו זוכרים יותר טוב את חומר הלימוד כאשר אנחנו מסכמים אותו מספרי הלימוד במקום להקשיב להרצאות. אם אנחנו מסוג האנשים שחושבים בצורה אסוציאטיבית, אנחנו נפרח בעת ביצוע מטלות שבהם יש לנו אפשרות להתבזר ולהיות יצירתיים ונסבול בעת ביצוע מטלות שבהם אנחנו צריכים להתכנס באופן לוגי למסקנות.
חשוב להכיר את המוח שלנו גם כדי לזהות מה יותר נכון לנו מבחינת תרגול. לדוגמא, האם אנחנו צריכים לתרגל כל יום קצת או אולי לתרגל פעמיים בשבוע לזמן ארוך? האם אנחנו צריכים, בנוסף לתרגול, לאתגר את עצמנו באופנים נוספים? כיצד אנחנו מעודדים את עצמנו לתרגל ואיזה משוב יעזור לנו להתמיד בתרגול.
אם אנחנו מבינים את השינויים שמתרחשים במוחנו כאשר אנחנו מתבגרים, זה אומר שאנחנו רגישים יותר לעצמנו, מזהים אותם מהר, בודקים את זה עם הסביבה, ומחפשים פתרונות. מחקרים עכשוויים מראים כי אנשים שאינם מודעים למצבם הקוגניטיבי, נוטים להיות יותר ירודים קוגניטיבית. לכן, חשוב להעמיק את הידע, לפתח מודעות ולשים לב.
