כאשר אנחנו מסתכלים על מה משתנה עם הגיל, אנחנו רואים תמונה מורכבת. יש מיומנויות שיותר נפגעות עם הגיל מאשר אחרות וכמובן ההשתנות לא זהה בין אנשים. ירידה קוגניטיבית משמעותית ומורגשת מתחילה לרוב מגיל 65 ובתחומים כמו זיכרון אנחנו רואים הבדלים גדולים בין אנשים, יש כאלו שיורדים באופן חד, ויש כאלו שבאופן מתון. אנחנו חושבים שמידע הלך לאיבוד, וזה לא בהכרח נכון, אלא נובע מכך שלא השתמשו במידע הרבה זמן או שיותר קשה לנו לגשת אליו. הרבה פעמים מה שבאמת נפגע זה היכולת לנהל תהליכים קוגניטיביים בצורה יעילה. מחקרים חדשניים אף מראים שאנשים מבוגרים מפעילים יותר מדי רשתות מידע באופן שגורם לתהליכי עיבוד ואינטגרציה להיות יותר מורכבים ואיטיים.
ברגע שאנחנו מתחילים לדבר על זקנה, או שינויים שקורים במוח עם הגיל, אנחנו גולשים במהרה לעולם הרפואה, ובמיוחד לשיח על דמנציה. זה שאנחנו יכולים לראות ולמדוד את התהליכים הדמנטים במוח, זה רק חלק מהסיפור ולא כל הסיפור. אך העולם הרפואי השקיע את מרבית הכספים למחקר ופיתוח במרדף אחר פתרון תרופתי לתהליכים הביולוגים במוח, כאשר אנחנו יודעים כיום שזהו מודל פשטני. במילים אחרות, ירידה קוגניטיבית בגיל השלישי איננה רק אבחנה רפואית, וההתייחסות אליה איננה יכולה להיות רק דרך הניסיון, הכושל עד כה, לטפל בה דרך פיתוח תרופה. ואכן, רוחות חדשות בעשור האחרון מבקשים לקדם מודל אחר של בריאות.
מחקר ה ACTIVE בנושא אימון קוגניטיבי בגיל השלישי
מחקרים על אימון קוגניטיבי בגיל השלישי התחילו להיות באופנה בסוף שנות ה 90 בארה"ב. המחקר הכי גדול עד היום, ה ACTIVE, פורסם לראשונה ב 2002. והפרסום הראשון התמקד בממצאים של השנתיים הראשונות. המחקר כלל כ 2800 נבדקים בריאים בגיל השלישי שחולקו ל 4 קבוצות, 3 קבוצות אימון וקבוצת ביקורת שלא התאמנה כלל. מכיוון שזה מחקר ישן יחסית אז רק הקבוצה של אימון מהירות, השתמשה במערכת ממוחשבת מאוד ישנה. שתי הקבוצות האחרות עברו אימונים קבוצתיים של אסטרטגיות זיכרון או של אסטרטגיות חשיבה. המחקר הראה כי כל קבוצה השתפרה בתחום האימון שלה, ושהשיפור נשמר לאורך זמן.
מעבר לכך, החוקרים הראו שאם לוקחים בחשבון את הירידה הצפויה באותן מיומנויות קוגניטיביות בהינתן הנתונים שיש לנו באוכלוסייה, אזי השיפור שנמצא בכל אחת מקבוצות האימון הוא יותר גבוה מהירידה שהייתה צפויה אילולא היו מתאמנים. במילים אחרות, אימון מוחי הוא סוג של השפעה מגנה, כוח נגדי לירידה הצפויה. בנוסף, הם ראו השפעה ממתנת של האימונים על מדדים של איכות חיים גם אחרי 5 שנים. כלומר, אלו שהתאמנו דיווחו על פחות ירידה במספר תחומים המשפיעים על איכות החיים.
למידע נוסף אודת ההיסטוריה של אימון קוגניטיבי >>
10 שנים לאחר מכן…
צוות ה ACTIVE עקב אחר הנבדקים שהיו חלק מהמחקר במשך עשור, משימה קשה לביצוע בעולם המחקר. וב 2014 פורסם המאמר האחרון שמראה כי במעקב של 10 שנים, שכלל כ 1200 נבדקים, כל קבוצות האימון הראו ירידה יותר מתונה בתפקוד היומיומי ביחס לקבוצת הביקורת, כאשר הקבוצה שעשתה אימון מהירות היא זאת ששמרה על רמת תפקוד יומיומי הגבוה ביותר. תפקוד יומיומי נבדק באמצעות שאלון נפוץ לצורך הערכה קלינית ומחקר. אותו אימון מהירות מבוסס על תרגיל מאד ידוע שנמצא במרבית התוכנות הקוגניטיביות (מיקוד כפול).
קוגניציה לא נגמרת רק בביצועים באבחון קוגניטיבי, אלא יש לה השפעות רחוקות ויומיומיות, כגון הליכה, נפילות, ונהיגה. קבוצת המחקר של ה ACTIVE מצאה שאימון קוגניטיבי משפיע באופן משמעותי על נהיגה. לדוגמא, אצל אותם נבדקים שעברו אימוני מהירות הייתה ירידה משמעותית בכמות התאונות בשנתיים שלאחר האימון. בנוסף, נבדקים שעברו אימונים קוגניטיביים נשארו יותר זמן על הכביש, כלומר המשיכו לנהוג למשך יותר שנים, מה שכמובן תומך בשמירה על עצמאות תפקודית.
מודל אחר של בריאות
מבחינה היסטורית תמיד נעשתה הפרדה בין קוגניציה לגוף. בעשורים האחרונים מתגברת התפיסה שתנועה היא חלק אינטגרלי מהמוח ושהיא מתפתחת לצד מיומנויות קוגניטיביות שונות ואף שזורה בהן. ריקוד, אימון גופני, יוגה, צ'י קונג, טאי צ'י, ותנועה טיפולית מובנת יכולים לשמש לצורך שיפור הקוגניציה. בעולם המחלות תנועה, כגון פרקינסון, החיבור בין הליכה וקוגניציה הוא מתבקש, ואכן ישנם מחקרים שמקדמים תוכניות אימון המשלבות את שני סוגי האימון באופן סימולטני, כלומר תרגול זיכרון עבודה בעת שימוש בהליכון. מחקר על מבוגרים בריאים נמצא עדיין בחיתולים, אך עבודות ראשוניות שמראות כי אימון קוגניטיבי עוזר לשפר הליכה.
ממצאים שפורסמו על אלפי משתמשים מראים על שיפור במטלות האימון בכל גיל. אומנם עקומת הלמידה משתנה בין מבוגרים בני 60 למבוגרים בני 80, אבל בכל גיל, אנחנו רואים שיפור לאורך זמן. לפעמים השיפור הזה נראה כמו "הצערה" כלומר שמבוגרים בני 80 מבצעים אחרי מספר חודשים כמו מבוגרים בני 60. בניגוד למה שניתן להשיג באמצעות תשבצים, סודוקו ומשחקי חברה, מחקרים מראים שכמות האימון משפיעה, ואם אנחנו עושים יותר, ואם האימונים מותאמים לרמת הביצועים שלנו ומאתגרים אותנו, אז השיפור באימון עולה. שינוי הוא גם תחזוקה, או האטה של תהליכים, או הגנה מפני תחלואה. שינוי הוא גם שמירה על רמת פעילות.
לקריאה נוספת בנושא: משחקי חשיבה למבוגרים >>
הבשורות הטובות הן שאותם חוקרים שהיו בצוות ה ACTIVE קיבלו לאחרונה מימון של 44 מיליון דולר מה NIH האמריקאי (National Institute of Health) כדי לעקוב אחרי אלפי מבוגרים בריאים במשך כעשור בעודם מתאמנים. בניגוד ל ACTIVE המעקב במחקר הנוכחי כולל הדמייה מוחית, מרקרים בדם, אבחונים נוירוקוגניטיבים, ובקרה על מחלות רקע וכל זה בשביל לקבוע אחת ולתמיד "האם אימון קוגניטיבי מאט או מונע דמנציה". על אף שוועדות רפואיות בנושא דמנציה וארגוני בריאות ברחבי העולם ממליצים על פעילות קוגניטיבית כחלק מקידום בריאות בגיל השלישי, עולם האימון הקוגניטיבי, שיושב על מסורת של אלפי שנים של אילוף המוח, מחכה לקבל את החותמת האחרונה.
