איך נולד הזיכרון ?
היכולת שלנו לייצר זכרונות חדשים ולהשתמש בהם היא הרבה יותר מורכבת מכפי שחושבים. תהליך יצירתו של זיכרון חדש והשימוש בו לאחר מכן (שעות, ימים, חודשים או שנים אחרי האירוע שהתרחש), כולל שלבים שונים. בעת יצירת זיכרון חדש, אנחנו צריכים להפנות תשומת לב למידע החדש שנכנס, לנתח אותו, להעביר את המידע החדש מזיכרון קצר-טווח לזיכרון ארוך-טווח, ושם לבסוף לאחסן אותו ב"תיקייה" הרלוונטית.
כך, למשל, אדם שטועם לראשונה בחייו מנגו, צריך לשים לב לכל ההיבטים הרלוונטיים: השם של הפרי, המראה שלו והטעם שלו, לאחר מכן עליו לנתח ולהבין את המידע שנכנס (למשל, "כתום", "עגול", "מתוק", "טעים", "מרקם מעצבן" וכו') ולקשור את ההיבטים השונים של המנגו למושג אחד. אם הופנתה מספיק תשומת-לב לכל הפרטים, הזיכרון החדש של פרי המנגו יעבור גיבוש (קונסולידציה) ולאחר מכן יאוחסן בזיכרון לטווח ארוך. המושג החדש שנוצר – "מנגו" – יאוחסן ב"תיקיית הפירות" – לצד תפוח, אגס ותפוז. אם האדם ניתח את המידע באופן יסודי יותר, יכול להיות שהוא אפילו יאחסן את המנגו בתיקיית "פירות טרופיים", לצד אננס ופפאיה. בדיוק כמו בבית או במשרד, כך גם בזיכרון שלנו – ככל שהמידע יהיה מסודר יותר כך הוא יאוחסן יותר טוב, וככל שהדברים מאורגנים טוב יותר כך קל לנו יותר להתמצא בהם.
איך עובד הזיכרון – "איך קוראים לשחקן מהסרט הזה? משהו עם נ'…"
ומה לגבי ההיזכרות עצמה? שליפת המושג הרלוונטי מהזיכרון הוא תהליך לא פחות מורכב. נניח שאותו אדם רוצה לספר לאשתו על הפרי החדש שטעם. בשביל לעשות זאת, הוא יצטרך לדעת באיזו תיקייה לחפש, ולשם כך הוא צריך איזשהו קצה חוט, מה שמכונה "רמז שליפה". רמז שליפה יכול להופיע כתוצאה מאסוציאציה – למשל, לראות מנגו בסופרמרקט או לשמוע שיר על "מנגו בננה ומלון". אחרי שהוא ניגש ל"תיקיית הפירות" שבמוחו, האדם צריך לשלוף את הפרי הנכון. במצב אידיאלי, ברגע שהאדם שלף את הפרי שחיפש, כל המידע שקשור אליו יהיה זמין בזכרון שלו. עם זאת, ייתכן שלא כל המידע יהיה זמין באותו הרגע: האדם עשוי להיזכר בטעם המנגו ובמרקמו, אבל לא להצליח להיזכר בשמו של הפרי ("זה היה כתום, משהו עם מ'… מנדרינה? אולי בעצם פפאיה?").
כולנו מכירים את תופעת "על קצה הלשון": אנחנו יודעים איך זה נראה ואפילו איפה נתקלנו בזה, אבל לא מצליחים לשלוף את השם. כך, למשל, אנו עשויים לנסות להיזכר בשמו של רחוב שאול המלך, אבל במקום לשלוף את השם הנכון אנחנו משום מה נזכרים ברחוב שלמה המלך – גם כי שניהם מלכים, כמובן, אבל גם בגלל שהשמות נשמעים דומה (שניהם מכילים ש' ו-ל') ואפילו הצליל של המילה מהווה רמז שליפה. אחת הסיבות לתופעת "על קצה הלשון" היא שכאשר למדנו את שם הרחוב (או הפרי), הפרטים השונים התחברו בצורה חלקית ולא מספיק חזקה. במצב זה, הקשרים שנוצרו לא הספיקו לשליפה של המידע בצורה מלאה, ונצטרך לאסוף עוד רמזי שליפה עד שבסופו של דבר ניזכר במילה "מנגו".
למעשה, קשיי זיכרון יכולים להתעורר בכל חלק מהשרשרת הזו.
בשלב ההתחלתי – חוסר בתשומת-לב למידע רלוונטי יפגע בקליטת המידע. לאחר מכן – יתכן קושי לחבר מאפיינים שונים יחדיו (למשל – טעם, צורה וצבע) ו"לתייק" את המידע החדש במקום הנכון. לבסוף – עלול להיות קושי לשלוף את הזיכרון הרצוי בעזרת רמזי שליפה.
כל אלה עשויים לערער את היכולת שלנו לזכור משהו בצורה מהירה ומלאה.
זיכרון בגיל השלישי
באופן בלתי נמנע, הגיל מביא איתו שינויים פיזיולוגיים רבים. אחד השינויים הללו מתבטא בירידה מסוימת ביעילות של חלק מהיכולות המוחיות שלנו. הדבר משפיע על הזיכרון שלנו הן בשלב הפניית הקשב ותשומת הלב, הן בשלב חיבור המאפיינים והן בשלב השליפה.
אך המוח אינו קופא על שמריו:
המוח הוא האיבר הגמיש ביותר בגוף האנושי, וככזה הוא מסוגל להתאים ולשנות את עצמו על ידי יצירת קשרים חדשים ללא הרף ולאורך כל חיי האדם. כיום ידוע שאנו מסוגלים לא רק לייצר קשרים חדשים, אלא אף תאי מוח חדשים. התהליכים הללו תלויים ברמת האתגר שאנחנו מציבים למוח. ככל שנאתגר את המוח בפעילויות חדשות ומאמצות, כך נעודד יצירה של קשרים חדשים, דבר שעשוי לתרום ליכולות הזיכרון בכל גיל.
לקריאה אודות
משחקי חשיבה למבוגרים כנסו >>
