הזיכרון שלא נמחק: למה הגוף שלנו זוכר את מה שהראש שכח?

יש רגעים שמרגישים כמו קסם: אתם עולים על אופניים אחרי עשרים שנה שלא רכבתם, והרגליים פשוט יודעות מה לעשות. אתם מתיישבות מול פסנתר, והאצבעות מוצאות את התווים של השיר מהילדות מעצמן. איך זה ייתכן שמידע מורכב כל כך נשמר בתוכנו, בעוד ששם של אדם שפגשנו אתמול פשוט נעלם?

התשובה טמונה בחלוקה המרתקת של המוח למערכות אחסון שונות. המוח שלנו אינו "דיסק קשיח" אחד, אלא ספריה עם אגפים נפרדים לחלוטין.

ההפרדה בין "מה" לבין "איך"

במדע הקוגניציה, נהוג להבחין בין זיכרון דקלרטיבי (היכולת לזכור עובדות, שמות ותאריכים) לבין זיכרון פרוצדורלי, הידוע בשמו העממי "זיכרון שרירים".

בעוד שהזיכרון העובדתי נשען בכבדות על ההיפוקמפוס, אזור רגיש יחסית לשינויי גיל ,הזיכרון הפרוצדורלי מאוחסן באזורים עמוקים ועמידים יותר כמו הסטריאטום והמוח הקטן (Cerebellum).

מחקרים קלאסיים בתחום הנוירופסיכולוגיה, כמו אלו שסקר Squire (2004), הראו שאפילו אצל אנשים עם פגיעה קשה בזיכרון לטווח קצר, היכולת ללמוד מיומנויות מוטוריות חדשות נשמרת.

זה אומר שהגוף שלנו מסוגל "ללמוד" גם כשהתודעה אינה מודעת לכך.

הריקוד שבונה את המוח

מעבר ליכולת לרכוב על אופניים, הזיכרון הפרוצדורלי משחק תפקיד קריטי בשימור החדות שלנו. פעולות המשלבות קואורדינציה, כמו ריקוד, סריגה או נגינה, מאלצות את המוח לבצע אינטגרציה בין אזורי תנועה לאזורי תכנון.

על פי מחקר של Lövdén et al. (2010), אתגרים קוגניטיביים שמשולבים בפעילות גופנית יוצרים "עתודה קוגניטיבית" (Cognitive Reserve).

זוהי מעין רשת ביטחון שמאפשרת למוח לעקוף נזקים קוגניטיביים ולהמשיך לתפקד ברמה גבוהה. כאן נכנסת החשיבות של אימון מקיף: ככל שנלמד את המוח "דרכי גישה" רבות יותר למידע, דרך התנועה, הקצב והחזרה, כך הוא יהיה עמיד יותר בפני שחיקה.

מעבר לאוטומט: האתגר ששומר עלינו

הבעיה עם זיכרון פרוצדורלי היא שהוא הופך ל"אוטומט". כשאנחנו פועלים על אוטומט, המוח שלנו נכנס למצב של מנוחה. כדי לשמור על המוח צעיר באמת, עלינו לקחת את המיומנויות המוכרות לנו ולאתגר אותן בכל פעם מחדש.

בדיוק כפי שנגן פסנתר מיומן זקוק ליצירות חדשות כדי להשתפר, כך גם המערכות הקוגניטיביות שלנו זקוקות לגירויים שמשתנים כל הזמן.

אפקטיבייט פועלת בדיוק בנקודה הזו: היא לוקחת את היכולות הבסיסיות של המוח, קשב, תפיסה וזיכרון ומציבה בפניהן אתגרים שמונעים מהן "להירדם" על האוטומט.

האימון המובנה בתוכנה משלים את הזיכרון הטבעי של הגוף על ידי חיזוק הגמישות המחשבתית, ובכך יוצר מעטפת הגנה כפולה, גם על מה שאנחנו "יודעים" לעשות וגם על היכולת שלנו ללמוד דברים חדשים בכל גיל.

צרו איתנו קשר לייעוץ נוסף

מקורות לכתבה

Lövdén, M., Backman, L., Lindenberger, U., Schaefer, S., & Voss, M. W. (2010). A theoretical framework for the study of adult cognitive plasticity. Psychological Bulletin, 136(4), 659–676. https://doi.org/10.1037/a0019652

Squire, L. R. (2004). Memory systems of the brain: A brief history and current perspective. Neurobiology of Learning and Memory, 82(3), 171–177. https://doi.org/10.1016/j.nlm.2004.06.005

Taubert, M., Lohmann, G., Margulies, D. S., Villringer, A., & Ragert, P. (2011). Long-term effects of motor training on resting-state networks and gray matter structure. Frontiers in Human Neuroscience, 5, 154. https://doi.org/10.3389/fnhum.2011.00154